לפני כמה חודשים ניסיתי בכוח למצוא לעצמי שיר חדש כלשהו של The Twilight Sad. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל הייתי משוכנע שאם ממש אנסה - משמע אתגלגל לעמודם במייספייס, אפתח לרגע את סולסיק ואחצוב בסלעי הבלוגים הקשיחים - אוציא מכל אלה גם טיפה אחת של מים בדמות שיר חדש של הלהקה הסקוטית הזו, שאלבומה הראשון שבר אותי לרסיסים אשתקד. בסוף באמת מצאתי איזה בי-סייד אלמוני כלשהו, אבל חיפושיי הולידו גם מוטיב מעניין אחר: התובנה כי סקוטלנד מוצפת בימים אלו בערב רב של להקות שמזכירות בקולותיהן, בזעקותיהן ובמבטאיהן את אותם טויילייט סד יקרים. מה עשיתי עם התובנה הזו אז? כנראה שכלום, ואין לי מושג מדוע. אתמול הבנתי שכנראה והייתי צריך לפעול כבר אז באפריל.
בין ליבי (הפפיון היה עקום) לבין ישראל (המכנסיים לא ישבו טוב) התגלגלנו לרגע לערוץ המוזיקה המתחרה, ואחרי התענגות על הקליפ החדש של אואזיס נגלו לעיניינו חברי Glasvegas - ואני מודה שאפילו לבי הישראלי בן הכרמל נשבר. הייתכן שלפניי עומדים יוצאי גלאסגו בבגדים שחורים, המאנפפים שורות על גבי שורות על משבר כלשהו ביחסים עם אבא ואת כל זה הם עושים דווקא באווירת Surf אפלה ומדכאת עם לוק של ג'ו סטרמר, שאלתי את עצמי. ובכן, התשובה היתה חיובית. לצערי כי רב גיליתי דקות ספורות לאחר האזנת הבכורה שמדובר בחבריהם הטובים של טויילייט סד, שבביתם ביקרתי כבר באביב. ארבעה חודשים התפספסו, יש שיאמרו. בחודש הקרוב הם עומדים לחמם את אקו והבנימן בארצות הברית, ובינתיים אתן להם לחמם אתכם במשביהם הצוננים.
Glasvegas :: Daddy’s Gone
Glasvegas :: Geraldine
Glasvegas :: It’s My Own Cheating Heart That Makes Me Cry
אני יודע שלא מזמן כתבתי שהסינגל החדש של אואזיס מחורבן, אבל התבלבלתי בשיר, כך התברר בדיעבד. הסינגל האמיתי הוא דווקא פנינה של ממש בעיניי, ואינני מתבייש לומר זאת. למעשה, מדובר בשיר הטוב ביותר של ליאם ונואל מאז Stay Young ביולי 1997. כיף גדול, בעיקר לילדי אואזיס כמונו (גם אוהד, אפילו שלא תאמינו. להלן ההוכחה).
Oasis :: The Shock of the Lightning
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, שירים של אנגלים, שירים של סקוטים :: 5 תגובות
בלוק פארטי היתה להקת השנה שלי ב-2005. אז עוד התגוררנו כולנו בחיפה, ואת מרבית הבקרים והלילות עשיתי בתחנות רכבת צמוד למדים הבלויים שלי, לאייפוד הישן ולספר כלשהו. בדרך פלא כמעט, יצרתי לעצמי סוג של מנהג משונה - שאף הפך לסוג של מצווה אישית (תיאולוגיה מוזיקלית, אם תרצו): להידחק החוצה מן הרכבת ולעשות את צעדיי הראשונים על הרציף הדחוס של עזריאלי כשבאוזניי מתנגן Like Eating Glass מהאלבום המופתי הראשון של הלונדונים. באותם ימים רחוקים עוד לא נולדו רבות מן הלהקות הבריטיות ששוחקות בימינו לפירורי לחם את הוגי הפוסט-פאנק הנשכחים, וההתרגשות הגדולה מהקצב המסחרר ומהגיטרות המשוגעות גרמה לי לצרוב לתמר את Silent Alarm בשנייה הראשונה שיכולתי. מאז, פחות או יותר, גם בה דבק חיידק האינדי הבריטי. כנראה שלדבר ההוא בהחלט ניתן לקרוא בשם "אלבום מכונן" והוא יהנהן בהסכמה.
ובכן, אחרי אלבום בינוני להחריד בשנה שעברה, הפתיעה הרביעייה הבריטית השבוע באלבום חדש אותו היא העלתה לרשת כמעט מיד לאחר שהודיעה על סיום הקלטתו. חששותיי מפניו היו גדולות מנשוא לאור הסינגל הראשון ממנו Mercury והקליפ הנורא שהתלווה אליו. כך קרה שכאשר האזנתי לאלבום הזה, Intimacy, בפעם הראשונה בסוף השבוע - הייתי נגטיבי מתמיד. לא רציתי בו, והוא לא רצה בי. אולם דבר מה נשתנה מאז. אולי זו המאיסה בדיבורים על חרושצ'וב ועל ברז'נייב הזקנים החביבים, ואולי היה זה דווקא ג'ימי קרטר רך הלבב שגרם לי לברוח בכל הפסקה מלימודיי האחרונים לקולו של קלה אוקרקה - אבל זה לא הסיפור פה. בסופו של יום, אני נדהם מכך שההפקה הזולה, הצעקנית והדי מטופשת של האלבום המדובר עושה לי את זה, וגם מכך שיש בו כמה הפתעות שמתפוצצות על הלשון בעונג גדול. יודעים מה, אפילו מרקיורי מתחיל למצוא חן בעיני, וזאת על אף התחושה שהוא מנסה לכפות עצמו בכוח כצו השעה.
Bloc Party :: Halo
Bloc Party :: Signs
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 2 תגובות
כבר כמה שבועות שאינני יודע להתעורר מאוחר משש בבוקר. אמנם לרוב אני עובד כבר בשבע, אך גם בימים נטולי עמל אני מעדיף לכוון את השעון לשעת הזריחה הזו ללא חשש. ארקייד פייר מעירים אותי כדרך קבע מהמכשיר הסלולרי הקטן, אני מתיישב לרגע לצד החלון, מביט על הערפל הירושלמי הקליל שעוד בוער בשמיים, מאפשר לרוח הקרירה לפלוש אליי, וכמו שחר צוברי ותיק מתרומם ביחד איתה ליום חדש ואיטי. בתקופה האחרונה, פחות או יותר בשלושת השבועות האחרונים, אני מתקשה לשרוד את הקונסטלציה שלעיל ללא סיועה החמים של ליז האריס, היא Grouper.
העלמה הצעירה, חובבת הישיבה המזרחית, מגיעה מהלייבל המועדף עליי ככל הנראה, Type Records, וממשיכה מסורת קולגיאלית משהו של ריגושים מעודנים המשתלבים בעונג גדול בדממות של שעות בוקר מוקדמות או בסערות הנפש של הלילות המתקדרים. האלבום החדש שלה (Dragging A Dead Deer Up A Hill), שלישי במניין, הוא בדיוק מה שאנוכי וכמעט כל אחד מחבריי היינו מייחלים לו ברגעים של געגוע לצינה כלשהי. איך אני יודע זאת? אני פשוט כבר מכיר אותם, ויודע שניחוחות של Slowdive מכוסים בטינופת של Flying Saucer Attack ו-Bardo Pond הם דבר שבשגרת הכמיהה המיידית. בעבורי, די בקלות מדובר באחד האלבומים הטובים של העת החדשה, זו שהחלה לפני כמעט שנה, עת עלינו לעיר הבירה. בחרתי שלושה שירים מדוגמים במיוחד כדי לפשט את כל כוונותיי האחרונות.
Grouper :: Heavy Water/I'd Rather Be Sleeping
Grouper :: Invisible
Grouper :: When We Fall
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, שירים של אמריקאים :: 2 תגובות
אז זהו שלא.
קלישאה שאני שונא במיוחד מדברת על כך שתמונה אחת שווה אלף או מיליון מילים, או משהו כזה. היא אמנם אינה גורמת לי לחרון עמוק כמו "לדרבי יש חוקים משלו" או "יכולנו להבקיע 4-5 שערים, אבל הכדור לא רצה להיכנס" - אך היא בהחלט מתסיסה אותי כל פעם מחדש. תבינו, אני איש של מילים, ולרוב - מה לעשות - תמונה לבדה לא עושה לי את זה. אני תמיד זקוק גם להסבר קטן שיבהיר לי מי מצולם, מתי הוא צולם ולמה. ובכן, הפעם גם אני נכנע לקלישאה. פשוט מסתבר שבחיים ישנם בכל זאת תצלומים שאינם זקוקים לפה ומסוגלים לדבר בכוחות עצמם, או במקרה שלנו - לשיר.
החבר'ה למעלה, 24 במספר, הם I'm From Barcelona האהובים כל כך ברחבי תבל בזכות להיט האינדי האולטימטיבי לימים של אושר ואור - We're From Barcelona. השבדים האלה (כן, אנחנו עדיין בשבדיה) לא זקוקים ליותר מדי פרשנויות לעשייתם האמנתית. הביטו במלבושיהם, במספרם הדו-ספרתי, בגוון הירוק של הדשא עליו הם ישובים וכן בחיוכים הבוקעים מפניהם - ותאמרו לי: האם יש מישהו שמסוגל לחשוב שהם שרים או מנגנים דבר שאינו שמח? האם קיים אדם בעל תעוזה שיהיה מוכן להטיל ספק באמינות האושר של הברנשים והחתיכות המדוברים האלה? נראה לי שלא.
אלא מה? מעטיפת האלבום העתידי שלהם ומהגוון המעט קודר שבוקע משיריהם החדשים, נדמה כי I'm From Barcelona כבר אינם עליזים כבעבר. ייתכן כי התום אבד לו, אולי החורף האחרון היה קשה בעירם המרוחקת, ואולי בכלל שורה של סכסוכים מרגיזים התבקעה בין חברי הלהקה. בכל מקרה, בלוגרי העולם סקפטיים מאוד לגבי שני השרים שלהלן, אך בעיני הם דווקא ב'סדר. אמנם "המוזיקה הרגה אותי" מזכיר לי קצת יותר מדי את Embrace הנשכחים, אבל הגוון האפרפר החדש של הפומפוזיות השבדית הזו עושה לי את זה. ובכלל, אני לא מאמין באושר נצחי. לעתים היגון שאחריו שווה הרבה יותר.
I'm From Barcelona :: Paper Planes
I'm From Barcelona :: Music Killed Me
וגם - הלהיט הגדול (למי שלא מכירו מסיבה משונה כלשהי):
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של סקנדינבים :: 7 תגובות
חודשיים בדיוק חלפו (כמעט) מאז הפעם האחרונה שבה כתבתי על להקה שבדית כלשהי, ובכך נדמה לי שנשברו כמה שיאים הנוגעים לאתר הזה. בימים כתיקונם לא חולף שבוע, להערכתי, שבו אין אזכור כלשהו למלודיות שמקורן בשטוקהולם (או לכל הפחות גטבורג). והנה, קיץ שלם כמעט התפוגג בלהבות גיאורגיה מבלי שאיש יבוא לכבות את התבערה. אם כך ואם כך, הגיע הזמן לעשות מעשה ולקבוע עובדות בשטח. מדוע? פשוט מכיוון שסוף סוף נמצאו שבדים חדשים ששווה לפזר בגינם כמה מילים אווריריות לחלל האוויר הירושלמי המצטנן של אמצע אוגוסט.
Marching Band הם צמד רעים טובים מהעיר הדרומית לינקפינג, שעורכת ברגעים אלו ממש הכנות אחרונות לקראת בוא השלכת. באתרם הם טוענים כי הם מושפעים מעשרות להקות שונות ומשונות, שרובן משויכות לעולם האינדי הצפון-אמריקני, פרט אנקדוטלי בסיסי שאמור היה להרתיעני לגמרי - אך לא כך הם פני הדברים. אולי חיפושיי הנוכחיים אחר קצת שלווה מוזיקלית (נו, מבחנים, מה אעשה?) גורמים לי להידבק בנחת לאלבום החדש שלהם (Spark Large) ואולי הם משובחים בכל מובן אובייקטיבי. על כל פנים, לי הם נשמעים כמו קינגס או קונביניאנס בפיטץ' גבוה, כך שבהחלט נעים לי באוזניים.
Marching Band :: For Your Love
Marching Band :: Feel Good About It
Marching Band :: Sparkle
בנושא אחר לגמרי: אני חייב להודות שהסינגל של The Verve פשוט פנטסטי בעיני, וכך גם האלבום החדש של The Walkmen. הסינגל של אואזיס, לעומת זאת, ממש מחורבן.
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של סקנדינבים :: 10 תגובות
כבר חודש שאני נגרר עם המחשבות על השורה הזו שאני כותב ממש כעת. רבותיי, תרשו לי להכריז על ההבטחה הגדולה ביותר של שנת 2009. כן, אתם שומעים נכון, השנה האהובה הנוכחית טרם הסתיימה ואני כבר מפנטז כמו ילד חסר ניסיון על השנה האחרונה של העשור. הסיבה לכל הבלגן הפנימי הזה היא האי.פי המהפנט של Crystal Stilts הניו-יורקיים. אם אי-פעם אחליט להרים את מצעד האי.פי'ס האהובים עליי - זה שלהלן ודאי יהיה בפנים. כמה רגיש, כמה שובר וכמה עדין. הערפל המסואב ששזור סביב המלודיות בכל ששת השירים של הברוקלינאים המדוברים, גורם לי לתהות האם עסקינן בעוד להקה שעושה בדיוק את המוזיקה שאני בעצם אמור הייתי לעשות באחד מגלגוליי הקודמים על גגות חיפה: שילוב אולטימטיבי בין איאן קרטיס, Bardo Pond ו-Flying Saucer Attack.
תמר ואני משתגעים פה כבר שעות בניסיון למצוא את ההשוואה המדויקת ליצירה הזו שחורכת את הרמקולים שלנו מאז יוני - ומתקשים. ההגדרה האחרונה היתה "סוג של RIDE חולני משהו". אני לא סגור על זה לגמרי. בכל מקרה, אני אסתפק בלומר שברגע זה ממש נדמה לי ששוב אני ב-2001, צועד לאורך השדרה השלישית, ושלג דק ממוסס את נשימותיי העבות. בחיי שאני מת כבר לשמוע את האלבום המלא של הלהקה הזו. זה, כאמור, אם יקרה - יקרה רק בשנה הבאה.
Crystal Stilts :: Converging In The Quiet
Crystal Stilts :: Crippled Crown
Crystal Stilts :: Shattered Shine
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, שירים של אמריקאים :: 2 תגובות
טוב, נו, הסתיו רק התחיל - וכבר נגמר. אמרתי יפה שלום לאיגנציוס מלויולה היום, ונכנסתי לאקסטזה לא ברורה. הפעלתי Foals בפול ווליום ופשוט פרצתי בבכי תוך כדי שירה, והתגלגלתי מצחוק. זה היה הקתרזיס האיכותי של חיי, התרוממות הרוח של החודש. אך כאן אחדול, אחרת באמת שאשמע משונה למדיי. נו, אז בכיתי עם ה-Foals. הרי זה קורה לכולנו. על כל פנים, בטרם אשתולל על עצמי לגמרי, הרשו לי להעניק לכם במתנה עוד להיט קליט ונהדר מהאלבום הראשון המתקרב בצעדי ענק של Friendly Fires, השכנים, שני פוסטים למטה. תענוג.
Friendly Fires :: Jump in the Pool
אבל לא לשם האש הידידותית הזו נתכנסתי כאן על אמת, אלא בעבור בית הספר ל-Twee Pop שעושים הרֵעים מקרדיף - The School. הביטו בהם ותוכלו לנחש כיצד הם נשמעים. לא מצליחים? אז אעזור לכם מעט: בל וסבסטיאן של ימי ליגל מן? אז ככה. בכלל, עושה רושם שבל וסבסטיאן לנצח יהיו להקת אוגוסט שלי. בקיץ של 1998, בדרך לכיתה י', רעותה היקרה (אשר חוזרת מגלות בת שנה אל עיר החומוס החיפאית בשבוע הבא) השאילה לי את "טייגרמילק" ו"דה בוי עם האראב סטראפ" - ומיד נפלתי בשביים של הסקוטים. זכור לי שהאזנתי לשני האלבומים האלה לפחות 100 פעמים בשלושה שבועות מרוכזים של לימודי מתמטיקה. מאז חשבון אינו מענייני, אך בנים עם סרטים ערביים וחלב נמרים דווקא כן.
The School :: Let It Slip
The School :: I Want You Back
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 4 תגובות
